הגבלים עסקיים

דיני הגבלים עסקיים

דיני הגבלים עסקיים או בשמם העדכני – איסור תחרות לא הוגנת, עוסקים בהסדרת הוראות על תחרות חופשית על דרך של מניעת או צמצום הסדרים בין גופים עסקיים באופן בו אחד מהם לפחות מגביל עצמו בכל הנוגע להיבטים השונים של תחרות מסחרית חופשית.

ב1 בינואר 2019 נכנס לתוקף תיקון לחוק ההגבלים העסקיים ששונה ל"חוק לתחרות כלכלית".

רשות התחרות היא המופקדת על שמירת התחרות החופשית במשק ועל קידומה. עשיית הרשות מתפרשׂת על פני מגוון תחומים, בהם פיקוח על עסקאות, אכיפה, ייעוץ לגופי ממשלה ולכנסת –והכול על מנת לאפשר את התחרות החופשית והתועלות שהיא טומנת בחובה לרווחת הצרכן ולטובת הצמיחה הכלכלית והרווחה החברתית.
הרשות פועלת על מנת למקד את הפיקוח ואת אכיפת החוק בפרקטיקות אשר מקימות חשש משמעותי לפגיעה בתחרות בשאיפה לצמצם ככל הניתן את הנטל האסדרתי והביורוקרטי בנוגע לפעילות עסקית לגיטימית, שאינה מסכנת את התחרות החופשית.

הרשות מונה שישה מחלקות בהן מחלק חקירות ומודיעין.

מחלקת חקירות ומודיעין

תפקידה של מחלקת החקירות של רשות התחרות הוא לחקור חשדות לביצוע עבירות על חוק התחרות הכלכלית.
לביצוע תפקידם הוסמכו חוקרי רשות התחרות, לפי סעיפים 45 ו-46 לחוק התחרות הכלכלית, לדרוש מכל אדם להעביר לידיהם ידיעות, מסמכים, פנקסים ושאר תעודות שיש בהם כדי להבטיח את ביצועו של החוק. כמו כן הם הוסמכו לחקור כל אדם בשל עבירה על החוק, להיכנס לכל מקום שבו מתנהל עסק, לערוך בו חיפוש ולתפוס כל חפץ שיש יסוד סביר להניח כי ישמש ראיה במשפט בגין עבירה על הוראות החוק. החוקרים רשאים לעכב, לעצור ולשחרר חשודים בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו -1996. בתום כל חקירה מחלקת החקירות מעבירה את חומר החקירה לידי המחלקה המשפטית של רשות התחרות, אשר מחליטה בהתאם לחומר הראיות אם יש בנסיבות המקרה מקום להגיש כתב אישום נגד החשודים בביצוע העבירות.
מחלקת החקירות כוללת צוותי מודיעין וצוותי חקירות ובהם חוקרים בעלי תארים אקדמיים במשפטים, בכלכלה, בחשבונאות ובמִנהל עסקים. בראשה עומד מנהל מחלקת חקירות.

עבירת הקרטל – מצב שבו חברות מגיעות להסכם ביניהן לא להתחרות – היא העבירה החמורה ביותר בדיני ההגבלים העסקיים. הסיבה היא שקרטל פוגע בצורה הכי ישירה בתחרות – ויכול לגמרי לאיין אותה – ובכך פוגע ישירות בצרכנים. זאת להבדיל מעבירות אחרות (למשל "ניצול מעמד לרעה") שהשפעתן על התחרות בדרך-כלל יותר עקיפה. ועובדה, בשונה ממדינות אחרות בהן יש גם אכיפה פלילית נגד עבירות הגבלים עסקיים, בישראל רק עבירת הקרטל זוכה לאכיפה פלילית (ישראל היא החריגה בכך שרוב עבירות ההגבלים עסקיים יכולות להיות פליליות, אך בישראל אכיפה פלילית בדרך-כלל מופעלת רק במקרי קרטל).

חשוב להבין: כל עוד חברות לא מתקשרות ביניהן באופן מפורש, לא נעשתה כל עבירה. כלומר, אם החברות מצליחות להגיע ביניהן להבנה – ללא תקשורת – שעדיף להן לא להתחרות, אז התוצאה בשטח יכולה להיות זהה למצב של קרטל מפורש אבל באופן חוקי לחלוטין.

במצב דברים אלה נוצר תחום אפור המפריד בין התנהגות פלילית לחוקית. המענה לאירועים שכיחים מעין אלה הוא אכיפה מנהלית, ואכן לאחרונה קיימת מגמה הקוראת לרשות לעשות שימוש נרחב יותר בכלים מנהליים במקום ההליך הפלילי.